מאת: אביתר כהן
"קול קורא במדבר" – שירו של המדבר וסלילת הדרך לאלוהינו
פרשנות שירית־סמנטית לישעיהו מ3
ישעיהו מ3: "קול קורא במדבר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסלה לאלהינו"
בדרך כלל מתפרש פסוק זה כקריאה לסלילת דרך פיזית־רוחנית לקראת התגלות אלוהית.
אך קריאה זהירה ומעמיקה מציעה רובד נוסף, שירי ומהדהד,
המבוסס על הקבלות פנימיות ודו־משמעות לשונית.
הקריאה המחודשת
ניתן לפסק את הפסוק כך:
קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר - (קול) ישורר בערבה
פַּנּוּ דֶּרֶךְ (ל)ה' - (פנו) מסלה לאלוהינו
כלומר, פסוק זה בנוי כתקבולת מקבילה — לא רק רעיונית אלא ממש תחבירית,
כך שכל חצי פסוק מתפצל לשני חלקים סימטריים:
החידוש הלשוני
המילה "יַשְּׁרוּ" מזוהה בדרך כלל כציווי מהשורש י־ש־ר (ליישר),
אך ניתן לקרוא אותה גם כהטיה של השורש ש־י־ר, כלומר – "ישורר"./ "ישיר"
בכך מתקבל צירוף פיוטי:
"קול קורא במדבר – ישורר בערבה"
משמעות רוחנית־פואטית
בקריאה זו, נחשפת אמת שירית עמוקה:
הקול במדבר איננו רק פקודה, אלא שיר מתעורר מתוך השממה.
הפנייה לדרך ה' איננה רק פעולה מעשית, אלא תנועה פיוטית־רוחנית, שתחילתה בשיר,
המשכה בפינוי, וסופה ב"מסלה לאלוהינו".
המדבר והערבה , סמלים של ריקנות, דממה ושפלות ,
הופכים בישעיהו למרחב שבו הקול מתרונן, השיר פורץ, והגאולה מתחילה.